"בצדק תשפוט עמיתך"/ אוהד שלמה מחנך כיתה ז2
בפרשתנו, פרשת קדושים מופיעים ציווים יסודיים ורבים העוסקים בדינים שבין אדם לחברו, איסור עבודת אלילים ועוד כהנה וכהנה מצוות. אחד הציווים בפרשתנו הוא הציווי “בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ” (ויקרא יט, טו). מצוות עשה זו מחייבת את הדיינים לשפוט אנשים שונים ללא משוא פנים, לשפוט בישר ובצדק כל אדם באשר הוא. הגמרא במסכת שבועות (דף ל.) מביאה מספר פירושים לפסוק "שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך ד"א בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה".
הפירוש אותו בוחר רש"י להביא על הפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" זהו הפירוש השני בגמרא "הוי דן את חבירך לכף זכות". כלומר, כאשר אדם רואה את חברו עושה מעשה מסוים שניתן לפרשו לשני פנים, מוטלת עליו החובה להכריע את הכף ולפרש אותו על הצד החיובי.
אם כן יוצא שישנם שני דינים שנובעים מהפסוק "בצדק תשפוט עמיתך". האחד כלפי הדיינים והשני כלפי כל אדם ואדם. אם נתבונן היטב בשני הדינים נראה כי לכאורה יש בניהם סתירה. שהרי על השופט מוטל שלא להטות את הדין ולו במעט ואילו על האדם הפשוט מוטלת החובה להטות את הדין!
הרש"ר הירש מסביר כי כאשר השופט דן את האדם עליו להתייחס רק למעשה עצמו ולנרטל את כל הגורמים הסביבתיים שהובילו את האדם למעשה זה, ואילו כאשר אנו מדברים על חברה שבאה "לשפוט" מעשה של אדם שניצב מולה היא צריכה לקחת אחריות על מה שקורה סביבה ועל הגורמים שהובילו אותו לבצע את המעשה משום שהם למעשה חלק מאותו מעשה שנעשה בחינת "כל ישראל ערבים זה לזה".
שנזכה כולנו לדון את עצמנו ואת חברנו לכף זכות.
שבת שלום!
