"על כל קרבנך תקריב מלח" / טל לוי מחנך כיתה ז'3
פרשת ויקרא פותחת לנו את ספר ויקרא. כידוע, הספר בעיקרו עוסק בתורת הקרבנות. ישנו דבר אחד המשותף לכל הקרבנות והוא עניין הבאת המלח בקרבן, וכפי שהתורה מצווה: ""על כל קרבנך תקריב מלח" (ב, י"ג).
מדוע יש מצוה לשים מלח בכל דבר הקרב?
לשאלה זו נאמרו כמה טעמים בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים. הטעם הפשוט שהוזכר בדברי האבן עזרא שהצורך בהבאת המלח הוא כדי לתת טעם שלא יהיה הקרבן תפל. הגם שאין הקב"ה ממש טועם את הקרבן, עדיין מה שהוא פחות בעיני בני האדם, יש בו בזיון גם כלפי שמיא.
טעם נוסף מובא בספרי: "מה מלח שהיא מקיימת דבר שהוא בו, אף הברית הזאת תהיה קיימת לפני לעולם". המלח בימי קדם, היה משמש כחומר משמר, וכך היה נשמר המאכל לאורך זמן. הבאת המלח בתהליך ההקרבה מסמלת אפוא את שימור הקשר הנצחי בין עם ישראל לבין רבונו של עולם.
נסיים בדבריו של הנצי"ב:
כותב הנצ"יב: "בא בזה להורות ברית א-להיך על השגחה פרטית לפי מעשה בני אדם. דהמלח בפני עצמו רע לאכילה ומקולקל מאד וגם שורף כמה דברים ומאבדם. ומכל מקום הוא המקיים וממתיק את האוכל. והוא הדין בכל הליכות הטבע שברא הקב"ה שיהא יסוד האור הוא החשך, ויסוד כל טוב הוא הרע, ומאופל ומחשך מאיר עיני האדם".
כלומר, הנצי"ב מסביר שהמלח בא לרמז לאדם, שיש לו כוחות, השאלה כמה ומתי הוא מנצל את כוחותיו ולשם מה. המלח יכול להיטיב את התבשיל כאשר משתמשים בו בצורה הנכונה, אך באותה מידה יכול המלח לקלקל את המאכל אם לא משתמשים בו בצורה נכונה.
כך באה התורה להזכיר לאדם בשעת הבאת קרבנותיו, היו לך כוחות השאלה איך השתמשת בהם.
שבת שלום
